יום כיפור הגיע שוב , והכל צף ועולה . 13 באוקטובר 24 , יום א’ למחרת הכיפור , אני עושה כלים והטלפון מצלצל  בסביבות השעה 19 בערב, שרון על הקו - “דקלה  זה נפל ,בבא”ח זה נפל בבא”ח ,שמעת משהו מעמרי “ ?

הפעם הראשונה שפגשתי אותך תמרי, היה ביום הראשון של שנת השירות. הקפצתי את עמרי שלי למגל, ושם בבית של הקומונה אתה כבר היית עם המשפחה ובדיוק התלבטתם איזה חדר כדאי לך לבחור.  אמרתי לך , אותך אני בטוח אזכור, אתה עומרי . כמו הבן שלי . שם גם הכרתי את אמא, את שרון. אני זוכרת איך היא היתה מרוגשת ודואגת והתייעצה איתי איפה לקנות לך דגמ”חים … החלפנו מילים ביננו שתי אמהות מרוגשות , ואני זוכרת ששרון אמרה לי שאתה מתאמן הרבה לגיבוש ואמרתי לה שגם עמרי כל הזמן מתאמן ושאיזה יופי שהם יתאמנו יחד … וכבר אז ,הלבבות שלנו התחברו חזק . אמא שלך ואני . משהו עמוק כזה ומשותף . חיבקתי אותה וכבר אהבתי אותה .  נסענו והשארנו אתכם שם ,במקום שהיה עבורכם בית לחודשים הבאים …   לא הרבה אחרי כן ,הגיע ה7 לאוקטובר , הקומונה והעשייה האינטנסיבית בחווה, כמו ניתקה והרחיקה אתכם קצת מההתעסקות  והחשיפה דרך רשתות ותקשורת לסרטונים ולזוועות . הייתם בבועה וזה שמר עליכם , כך הרגשתי.   בהמשך, עם איום הטילים, אנחנו הורי הקומונה מאוד דאגנו ,כי לא היה לכם שום מיגון בקרבת החווה. אני זוכרת את ההתכתבויות בקבוצת ההורים , אמא ואבא שלך היו מאוד מודאגים והיו דומינטטיים בקבוצה שצריך לעשות משהו … בזכות אבא  של נטע הגיע הפיתרון ודאגו לכם בקיבוץ לגליל כזה של בטון … וזה נתן לנו שקט ,  אין לתאר כמה . איזו תקופה יצאה לכם לעשות בה את השנת שירות … אילו ימים . אני זוכרת שהחלפת את עמרי בליווי ההסעה של להבות חביבה ,כשאנחנו נסענו לחול. נתת למטופלים  לדבר עם עמרי וגם איתי . כששמעתי אותך שם מדבר עם המטופלים במיניבוס , זכיתי להצצה גם לצד הזה שלך, לא רק השטוניקי השמח ,גם  לרוך ,לרגישות ולחמלה שלך . כל החברים בקומונה  קיוו והתפללו שלא תתגייס,שתישאר איתם. כמה עצובים הם היו להיפרד ממך . כמה משמעותי היית להם במרקם שנוצר בביחד שלכם שם. לימים הם סיפרו כמה הקומונה השתנתה מאותו רגע שעזבת . כלום לא חזר להיות אותו דבר . הם אירגנו טיול פרידה במדבר איתך. טיול שלא יישכח.

במסיבת הסיום שהיתה לקומונה ,  אתה כבר היית עמוק בתחילת הטירונות בבא”ח גולני . אני זוכרת שעמרי שתה בצמא כל מידע ששיתפת אותו כהכנה למה שמחכה גם לו בהמשך …  עשית הכל כדי להגיע לאירוע הסיום של שנת השירות בבריכה, ואכן הצלחת . כשהגעת עם ההורים של נבו שאספו אותך , רציתי ,אבל לא הספקתי לראות אותך במדים .מיד הזדרזת לפשוט את המדים וללבוש את חולצת סיום הקומונה שלכם הכחולה “מה אתה מ’בלבל “ . כמו ביקשת להמשיך להיות חלק מהם. כאילו הצבא לא קרע אותך מהם . והנה אתם עומדים שם בטקס ביחד . אבא ,אמא וליה ,כפי שאמא כתבה לי , ניצלו את האירוע כדי להגניב מפגש וחיבוק איתך . אבל הם לא היו בקהל כשוורד המדריכה עלתה ודיברה מילים על כל אחד מכם, וגם עליך. אני זוכרת שכ”כ הצטערתי שאמא לא שם כדי לשמוע .כ”כ יפה היא כתבה עליך וראתה אותך . הסתבר לי מאמא אח”כ ,שאתה ביקשת מהם לחכות ולבוא רק בסוף .  אני חושבת שרצית להיות כל כולך עם החברים ובאירוע . ידעת שלפגוש את ליה אהובתך ואת ההורים, זה יסיח את האנרגיות שלך .  ואז באמת, בתום הטקס, אמא ואני מצאנו אחת את השנייה והתחבקנו חזק . בחיבוק אמהות מעודד ,עם הידיעה שעמרי שלי מתגייס בעוד שלושה ימים … זה היה באוגוסט, כשעמרי שלי נפרד מהקומונה לקראת גיוסו ,אני זוכרת ששאלתי אותו עם מי מהחברים בקומונה, הוא חושב שהוא יישאר חבר לחיים ,הוא מייד אמר, עם תמרי בטוח…  בערב הגיוס שלו , הוא אמר לי, שמה שהכי מחזק אותו בלהגיע לבא”ח ,זה הידיעה שהוא יראה את תמרי שם .

ואכן כשעמרי התחיל טירונות, הוא סיפר שהוא כל הזמן חיפש את אותך. אמר ,שעצם הידיעה שאתה שם , זה מנחם אותו ועושה לו טוב . אני יודעת שראיתם אחד את השני מדי פעם  אבל אסור היה לכם לדבר . באחת הפעמים , בחדר האוכל,(כן, אותו חדר אוכל מקולל ) ,עמרי ביקש אישור והחלפתם כמה מילים. הרגשתם הכי קרוב בעולם. קרוב כמו בית .  אני זוכרת שכתבתי לאמא אז,  שתדע. וזה חימם את ליבה .

את כיפור שניכם סגרתם בבסיס. אני זוכרת שעמרי סיפר לי בשיחה הקצרה שהקצו לו איתנו , שהצטרפת אליו לשמירה במוצאי כיפור והיה לכם זמן נדיר יחד .   האם ידעת שכך נפרדת ממנו ? מי תיאר לעצמו ?  למחרת, יום ראשון בערב . אני מתארגנת לארוחה . בחדשות דיווחו שנפל כטב”ם בבנימינה . לא עלה בדעתי … המשכתי . עד שאמא שלך התקשרה אליי . כולה נסערת. אמרה שדרך ליה היא יודעת שזה נפל בבא”ח .  היא שואלת אותי אם שמעתי משהו מעמרי ? באותו שלב עוד לא ידענו כלום . רק בהמשך עמרי כתב לנו שהוא בסדר , הוא לא ידע מה עם עומרי כי הרחיקו אותם מהאירוע . ומה עם עומרי ?! שרון שואלת  . את מהלך הערב והלילה מאותו הרגע , אני זוכרת לפרטי פרטים . הערב הזה והלילה הארוך חוזר אליי ולא מרפה  השיחה עם שרון הנסיון שלי להרגיע ולהנשים אותה מרחוק . שרון , את ביקשת כ”כ שאבטיח לך שהכל יהיה בסדר . הייתי איתך על הקו ככל שאיפשרת לי.  אני מבינה בדיעבד שהגוף שלך הרגיש וידע מהרגע הראשון. אמא אמא ,שרוני שלי  נשמת ליבי את. .  כשכבר אבד הקשר איתך, הבנתי שאת באירוע אחר . לא ידעתי מה קורה . קיוויתי שתמרי רק נפצע . עברו שעות עד שהתבשרתי. שעות שהרגישו כמו נצח .

לא פעם אני מדפדפת בשירשורים שלנו , ההתכתבויות עם אמא שרון של לפני ועם אמא שרון של אחרי …   תמרי , עמרי היה האחרון מבין קרובי ליבך  שראה אותך (זורח ומאושר היית), שם בכניסה לחדר האוכל. ממש רגע לפני הנפילה .

הלב שורף וזה לא עובר . אתה תמיד איתנו, בזכרוננו בפינו ובליבנו . חבריך לקומונה איבדו  חבר לחיים לצחוק ולנשמה ,  אח. ועם זאת זכו לשנת חסד איתך, יקרה מפז .